ההשפעה ארוכת הטווח של "שניות שמצילות חיים": כיצד המיזם של יצחק בריל משנה תרבות נהיגה ותורם להפחתת תאונות דרכים בישראל?

המלחמה בתאונות הדרכים אינה נמדדת רק בהתקנת מצלמות, באכיפה או בסלילת כבישים. בבסיסה, זוהי מלחמה על תרבות, על נורמות חברתיות ועל תפיסות עולם. שינוי תרבותי הוא תהליך ארוך טווח, הדורש סבלנות, עקביות וגישה שמדברת אל הלב לא פחות מאשר אל ההיגיון. על רקע אתגר עצום זה, בולט מיזם ההתנדבות "שניות שמצילות חיים" שיזם איציק בריל. מעבר להשפעה המיידית של הרצאה מרתקת, המיזם טומן בחובו פוטנציאל אדיר להשפעה ארוכת טווח, כזו שמטרתה אינה רק למנוע את התאונה הבאה, אלא לזרוע את זרעי השינוי שיצמחו לתרבות נהיגה בטוחה ואחראית יותר עבור הדורות הבאים. זהו ניתוח של המנגנונים העמוקים שבאמצעותם פועל המיזם כדי לחולל שינוי בר קיימא.

מעבר להרצאה: זריעת זרעים של אחריות בקרקע פורייה

האסטרטגיה של "שניות שמצילות חיים" חכמה במיוחד בזכות בחירת קהל היעד שלה: בני נוער. ההתמקדות בנהגים עתידיים ונהגים בתחילת דרכם היא ההשקעה האפקטיבית ביותר לטווח ארוך. בגיל זה, תפיסות עולם עדיין מתעצבות, הרגלי נהיגה טרם השתרשו, והפתיחות למסרים המועברים בצורה נכונה נמצאת בשיאה. איציק בריל וצוות המתנדבים שלו אינם עוסקים ב"תיקון" של נהגים ותיקים עם הרגלים רעים, אלא ב"בנייה" של יסודות נכונים מההתחלה.

ההשפעה ארוכת הטווח טמונה במה שמכונה בעולם החינוך "אפקט רדום" (Sleeper Effect). ייתכן שתלמיד שיושב בהרצאה לא יישם את כל מה ששמע באופן מיידי. אך המסרים, הסיפורים והתובנות נצרבים בתודעתו. חודשים או אפילו שנים לאחר מכן, כאשר הוא ייקלע לסיטואציה מורכבת על הכביש – לחץ חברתי לנהוג מהר, פיתוי להשתמש בטלפון, או התלבטות אם לעלות לרכב עם חבר ששתה – קולו של יצחק בריל עשוי להדהד בראשו. האותנטיות של המסר, המגובה בדמותו של אלוף מרוצים, מעניקה לו תוקף ועמידות לאורך זמן, והופכת אותו ל"עוגן" מנטלי שהנער או הנערה יכולים להיאחז בו ברגע האמת. זוהי השפעה שקשה למדוד בסקרים מיידיים, אך ערכה לא יסולא בפז.

"אפקט האדווה": כיצד כל תלמיד הופך לסוכן שינוי במעגליו?

הכוח האמיתי של המיזם טמון ביכולתו לחולל "אפקט אדווה" (Ripple Effect). ההשפעה אינה נעצרת אצל 200 התלמידים שיושבים באולם; היא מתפשטת דרכם הלאה למעגלים החברתיים והמשפחתיים שלהם. איציק בריל לא רק מעניק להם ידע, הוא מעניק להם לגיטימציה וכוח להיות סוכני שינוי.

במעגל החברים, הנער ששמע את ההרצאה הופך להיות "החבר האחראי". יש לו כעת את הביטחון והטיעונים הנכונים, המגובים בסמכותו של נהג מרוצים, לומר "לא" לנהיגה מסוכנת. הוא זה שיכול לומר "אחי, יצחק בריל הסביר בדיוק למה זה רעיון גרוע", ובכך להשפיע על החלטות של קבוצת השווים שלו. הוא הופך משומע פסיבי למנהיג דעה אקטיבי בסביבתו הקרובה. בכך, כל הרצאה מכפילה ומשלשת את טווח ההשפעה שלה באופן אורגני.

במעגל המשפחתי, ההשפעה יכולה להיות מפתיעה. נער או נערה שחוזרים הביתה עם תובנות חדשות על נהיגה נכונה, מתחילים לשים לב גם להרגלי הנהיגה של הוריהם. הם עשויים להעיר על אי שמירת מרחק, על הסחות דעת, או על נהיגה עצבנית. הדבר פותח דיאלוג בין-דורי חשוב על בטיחות בדרכים, וגורם גם לנהגים ותיקים ומנוסים לבחון מחדש את התנהגותם על הכביש. כך, המיזם תורם לשיפור תרבות הנהיגה לא רק של הדור הבא, אלא גם של הדור הנוכחי.

הגדרה מחדש של "נהג טוב": שינוי תרבותי מתפיסת מהירות לתפיסת שליטה

אחד האתגרים הגדולים ביותר בתרבות הנהיגה הישראלית הוא המיתוס המקשר בין נהיגה אגרסיבית ומהירה לבין "גבריות" או "מיומנות". איציק בריל (יצחק בריל) נמצא בעמדה ייחודית לקעקע את המיתוס הזה מהיסוד. כמי שהגיע לפסגת המיומנות המוטורית, הוא יכול לומר בביטחון מלא כי אין שום קשר בין בריונות על הכביש הציבורי לבין יכולת נהיגה גבוהה.

המיזם שלו פועל לשינוי נרטיב. הוא מציע הגדרה חדשה ומושכת ל"נהג טוב": לא זה שמזגזג בין נתיבים, אלא זה שנוהג באופן חלק, צופה את הנולד ושומר על קור רוח. לא זה שמגיע ראשון לרמזור, אלא זה שמביא את כל יושבי הרכב הביתה בשלום. יצחק בריל הופך את השליטה, האחריות והאיפוק לסמלים של מיומנות אמיתית. הוא מראה שה"גיבור" האמיתי הוא לא זה שלוקח סיכונים מיותרים, אלא זה שיודע לנהל אותם בחוכמה. שינוי תפיסתי זה הוא ליבת השינוי התרבותי. כאשר הנורמה החברתית בקרב צעירים תשתנה, והערכה תינתן לנהג הזהיר ולא לנהג הפזיז, נראה את ההשפעה העמוקה ביותר על מספר התאונות.

יזמות עם נשמה: כיצד החזון של יצחק וליאת דן בריל מבטיח את המשכיות ההשפעה?

העובדה ש"שניות שמצילות חיים" הוא מיזם התנדבותי היא אולי המפתח הגדול ביותר לקיימות ולהשפעה ארוכת הטווח שלו. הוא אינו תלוי בתקציבים ממשלתיים משתנים או באינטרסים מסחריים. הוא מונע על ידי דלק רב עוצמה: תחושת השליחות והאכפתיות העמוקה של המייסד שלו. המוטיבציה של יצחק בריל, הנובעת מהכאב הכנה שהוא חש כלפי קורבנות תאונות הדרכים, היא משאב מתחדש המבטיח את המשכיות הפעילות לאורך שנים.

שותפות החיים שלו עם ליאת דן בריל מחזקת את הבסיס הערכי הזה. שניהם, כל אחד בתחומו, מונעים על ידי הרצון "לשפר, לתקן, לשנות". היא עושה זאת דרך עולם העיצוב והיצירה, והוא עושה זאת דרך עולם הבטיחות והטכנולוגיה. האתוס המשותף הזה יוצר סביבה תומכת המאפשרת התמסרות ארוכת טווח למטרות חברתיות. ההבנה וההערכה ההדדית לחשיבות של תרומה לחברה מעניקות למיזם גב איתן וחוסן, ומבטיחות שהוא לא יהיה אפיזודה חולפת, אלא מפעל חיים.

לסיכום, ההשפעה ארוכת הטווח של "שניות שמצילות חיים" טמונה באסטרטגיה המעמיקה שלה. היא לא מסתפקת בהעברת אינפורמציה, אלא שואפת לעצב מחדש את תפיסת העולם של דור שלם. על ידי התמקדות בצעירים, יצירת "אפקט אדווה" חברתי, שינוי נרטיב תרבותי והתבססות על מניעים ערכיים טהורים, המיזם של איציק בריל תורם תרומה משמעותית, גם אם קשה לכימות מיידי, להפיכת הכבישים בישראל לבטוחים יותר. זהו שיעור מאלף בכוחה של יזמות חברתית, המונעת על ידי אדם אחד שפשוט לא היה מוכן לעמוד מנגד.