רועי רוסטמי: המשמעת של הג'ודוקא ככלי לניהול שגרת מסחר יומית קפדנית

עבור רוב האנשים, מסחר בשוק ההון מצטייר כפעילות אינטלקטואלית טהורה, משחק של מוחות, אלגוריתמים ומספרים. אך עבור רועי רוסטמי, סוחר פיננסי בעל ותק של למעלה מ-15 שנה, המסחר הוא פעילות פיזית ומנטלית כאחד, הדורשת את אותה משמעת ברזל הנדרשת מספורטאי אולימפי. רוסטמי, שהיה סגן אלוף ישראל בג'ודו לנוער וממשיך להתאמן באומנויות לחימה עד היום, טוען כי התואר האקדמי בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון וה-MBA מאוניברסיטת תל אביב העניקו לו את הידע, אך הג'ודו העניק לו את האופי הדרוש כדי לשרוד.

בג'ודו, הניצחון בקרב מוכרע לרוב הרבה לפני העלייה למזרן. הוא מוכרע באימונים הסיזיפיים, בחזרות האינסופיות (Uchikomi), וביכולת לקום בבוקר ולבצע את אותן פעולות בדייקנות גם כשלא מתחשק. במאמר עומק זה, נצלול אל תוך סדר היום של רועי רוסטמי ונראה כיצד עקרונות הג'ודו המסורתיים – כבוד, חזרתיות, ניצול כוח היריב ונפילה נכונה – מתורגמים לשיטת עבודה פיננסית סdורה ומנצחת.

ה"ריי" (Rei): כבוד למזרן וכבוד לשוק

כל אימון ג'ודו מתחיל ונגמר בקידה (Rei). זהו אקט סמלי של כבוד למזרן (Tatami), למורה (Sensei) וליריב. רועי רוסטמי פותח את יום המסחר שלו באותו אופן בדיוק.

"אתה לא נכנס לשוק בזלזול," הוא מסביר. "השוק הוא מורה אכזרי וגדול ממך בהרבה. אם תגיע אליו יהיר, הוא יטיל אותך."

שגרת הבוקר של רוסטמי, המושפעת גם משירותו כקצין בספינות הטילים בחיל הים, מתחילה מוקדם מאוד, עוד לפני שהשווקים במערב מתעוררים.

1. התנתקות ומיקוד: לפני שהוא פותח גרפים, רוסטמי מתנתק מהרעש. טיול בוקר עם הכלבה שפרה, כוס קפה בשקט, ולעיתים מדיטציה קצרה או אימון יוגה. המטרה היא להגיע למסך ב"לוח חלק" (Tabula Rasa), ללא שאריות רגשיות מאתמול.
2. סקירת המודיעין: הכבוד לשוק מתבטא בהכנה. רוסטמי עובר על הנתונים המאקרו-כלכליים: מה עשו השווקים באסיה? מה אמר נגיד הבנק המרכזי של אירופה? מה מצב החוזים העתידיים? הוא לא מנסה לנחש, אלא להבין את הזרמים התת-קרקעיים, בדיוק כפי שג'ודוקא לומד את היריב לפני הקרב.

אוצ'יקומי (Uchikomi): הכוח שברוטינה המשעממת

בג'ודו, "אוצ'יקומי" הוא תרגול של כניסה לתרגיל שוב ושוב, מאות פעמים, בלי להטיל. זהו החלק המשעמם, המונוטוני והקשה ביותר מנטלית, אך הוא זה שבונה את הזיכרון השרירי.

רועי רוסטמי טוען ש-90% מהעבודה של סוחר מקצועי היא אוצ'יקומי פיננסי.

"אנשים מחפשים אקשן, הם רוצים להיות 'זאב מוול סטריט'," הוא אומר בחיוך. "אבל מסחר אמיתי הוא משעמם. הוא דורש ממך לעבור על רשימות מעקב (Watchlists), לסמן קווי תמיכה והתנגדות, לבדוק מתנדים, ולסנן מאות מניות כדי למצוא את האחת שמתאימה."

המשמעת של רוסטמי מחייבת אותו לבצע את אותן בדיקות טכניות יבשות בכל בוקר, ללא קיצורי דרך.

• האם המניה עומדת בקריטריונים של ניהול סיכונים?
• האם הנפח (Volume) תומך במגמה?
• האם יש אירוע כלכלי קרוב שיכול לטרוף את הקלפים?

כמו בג'ודו, אם לא ביצעת את הכניסה (Tsukuri) בצורה מושלמת, ההטלה (Kake) תיכשל. רוסטמי לא לוחץ על כפתור הקנייה אם ה"כניסה" לא הייתה מושלמת לפי הספר, גם אם ה-FOMO (פחד מהחמצה) צועק לו באוזן.

קוזושי (Kuzushi): זיהוי חוסר שיווי משקל

העיקרון המרכזי בג'ודו הוא "קוזושי" – ערעור שיווי המשקל של היריב. אי אפשר להטיל יריב יציב וחזק בכוח הזרוע. צריך לחכות שהוא יזוז, ימעד, או יעשה טעות, ואז לנצל את התנועה שלו נגדו.

רועי רוסטמי מיישם את עקרון הקוזושי כפילוסופיית השקעה. הוא לא נלחם בשוק.

"אם השוק עולה בעוצמה (Bull Market), אני לא מנסה לעצור אותו ולעשות 'שורט' רק כי אני חושב שזה גבוה מדי," הוא מסביר. "זה כמו לנסות לבלום מתאבק כבד שרץ אליך. הוא ידרוס אותך."

במקום זאת, הוא מחפש את הרגעים שבהם השוק יוצא משיווי משקל:

1. פאניקה קיצונית (Oversold): כולם מוכרים, הפחד שולט, והמחירים יורדים הרבה מתחת לערך הריאלי. זהו ה"קוזושי" שרוסטמי מחכה לו כדי להיכנס בפוזיציית לונג (Long).
2. אופוריה קיצונית (Overbought): כולם חוגגים, שוויים מנופחים, ואין קשר למציאות הכלכלית. זהו רגע של חוסר יציבות כלפי מעלה, שבו רוסטמי יחפש הזדמנות לממש רווחים או לבצע שורט בזהירות.

הסבלנות הזו, היכולת להמתין בצד שעות או ימים עד שהיריב (השוק) יעשה את הטעות הראשונה, היא מיומנות שפותחה בשעות של המתנה על המזרן ובמארבים בשירות הצבאי.

אוקמי (Ukemi): אומנות הנפילה הבטוחה

הדבר הראשון שילד לומד בחוג ג'ודו, עוד לפני שהוא לומד להפיל, הוא איך ליפול (Ukemi). איך ליפול בלי לשבור יד, איך לבלום את המכה, ואיך לקום מיד חזרה לעמידת קרב.

עבור רועי רוסטמי, ה"אוקמי" של שוק ההון הוא הסטופ-לוס (Stop Loss).

"אין סוחר שלא מפסיד," קובע רוסטמי בנחרצות. "ההבדל הוא איך אתה מפסיד."

סוחר ללא משמעת של ג'ודוקא ינסה להילחם בנפילה. הוא יזיז את הסטופ-לוס, הוא יוסיף כסף לפוזיציה מפסידה, הוא יתפלל. התוצאה היא "שבר מורכב" – הפסד כבד שמוחק חודשים של עבודה.

רוסטמי, לעומת זאת, מבצע "אוקמי". כשהשוק הולך נגדו והגיע לקו האדום שהוגדר מראש, הוא חותך. הוא מקבל את המכה, בולם אותה כשהיא קטנה, וקם מיד על הרגליים.

"הנפילה היא לא כישלון, היא חלק מהקרב," הוא אומר. "בג'ודו אתה נופל וקם 50 פעם באימון. בשוק ההון, אתה חייב להיות מסוגל לספוג הפסדים קטנים כדי להישאר במשחק ולתפוס את הגל הגדול."

הגישה הזו מנטרלת את האגו. רוסטמי לא לוקח את ההפסד באופן אישי. הוא פשוט מבין שאיבד שיווי משקל, מבצע גלגול, וחוזר למרכז הזירה.

סייריוקו זניו (Seiryoku Zenyo): מקסימום יעילות במינימום מאמץ

עיקרון העל של מייסד הג'ודו, ג'יגורו קאנו, הוא "סייריוקו זניו" – השימוש היעיל ביותר באנרגיה פיזית ומנטלית.

רועי רוסטמי, שמשלב בחייו תחביבים רבים כמו מידברן, ספורט, טיולים וזמן משפחה, יודע שאי אפשר לשבת מול המסך 12 שעות ביום בלחץ שיא. זה לא יעיל וזה מוביל לשחיקה (Burnout).

שגרת המסחר שלו בנויה על יעילות:

• זמני מסחר מוגדרים: הוא לא סוחר בכל שעות היממה. הוא מתמקד בשעות הפתיחה והסגירה, שם הנזילות והתנודתיות גבוהות.
• אוטומציה: שימוש בפקודות מתקדמות שחוסכות ישיבה מול המסך.
• הימנעות מ"מסחר יתר" (Over-trading): רוסטמי יודע שלפעמים, המהלך הכי טוב הוא לא לעשות כלום. כמו בג'ודו, אם אתה תוקף סתם ללא הרף, אתה מתעייף וחושף את עצמך. הוא שומר את האנרגיה המנטלית שלו לרגעים המכריעים.

היעילות הזו מאפשרת לו לשמור על צלילות דעת לאורך זמן. הוא מעריץ את ג'ו רוגן על היכולת שלו לנהל שיחות עומק של שעות, ומאמין שגם במסחר נדרשת סיבולת מנטלית ארוכת טווח, שלא מושגת על ידי בזבוז אנרגיה על רעשי רקע.

שינ-גי-טאי (Shin-Gi-Tai): רוח, טכניקה וגוף

בפילוסופיית אומנויות הלחימה, הלוחם השלם זקוק לשלושה מרכיבים: שין (רוח/מנטליות), גי (טכניקה), וטאי (גוף). רוסטמי בונה את השגרה שלו סביב השילוש הזה:

1. גי (טכניקה): הלמידה המתמדת. גם אחרי 15 שנה ותואר שני, רוסטמי ממשיך ללמוד. הוא קורא מאמרים, חוקר פרויקטים חדשים בבלוקצ'יין, ומנתח את העסקאות של עצמו. הוא לא מפסיק לשכלל את ארגז הכלים הטכני שלו.
2. טאי (גוף): אי אפשר לנהל כסף גדול מתוך גוף חולה או עייף. האימונים הפיזיים, התזונה, השינה, והחיבור לטבע (כמו בספארי בדרום אפריקה) הם לא מותרות – הם כלי עבודה. "כשהגוף חד, המוח חד," הוא אומר.
3. שין (רוח): החוסן המנטלי. היכולת להישאר רגוע כשהמסך אדום, והיכולת להישאר צנוע כשהמסך ירוק. זהו האתגר הגדול ביותר. המילואים, היוגה, וההתמודדות על המזרן הם אלו שמחשלים את הרוח של רוסטמי.

סוף היום: התחקיר (Debriefing) בחדר ההלבשה

אחרי אימון ג'ודו מפרך, המתאמנים יושבים בחדר ההלבשה, רגועים, ומנתחים את מה שהיה. "למה הוא הצליח להפיל אותי?", "איך עבד התרגיל החדש?".

רוסטמי סוגר את יום המסחר שלו באותה צורה. הוא לא סוגר את המחשב ובורח. הוא מבצע תחקיר ימי/פיקודי, כפי שלמד בחיל הים.

הוא מנהל יומן מסחר (Trading Journal) קפדני. הוא כותב לא רק מה קנה ומכר, אלא מה הרגיש.

• "האם נכנסתי לעסקה מתוך שעמום?"
• "האם יצאתי מוקדם מדי מתוך פחד?"
• "האם פעלתי לפי התוכנית?"

ההתבוננות הפנימית הזו (Introspection) היא מה שהופך סוחר בינוני למאסטר. הג'ודוקא יודע שהחגורה השחורה היא לא היעד הסופי, אלא רק ההתחלה של ההבנה האמיתית. כך גם רוסטמי רואה את המסחר – כמסע אינסופי של שיפור עצמי.

סיכום: להיות לוחם בחליפה

לסיכום, רועי רוסטמי מוכיח שהמרחק בין מזרן הג'ודו לבין הבורסה בוול סטריט קצר משנהוג לחשוב. שניהם זירות קרב כאוטיות, שבהן מנצח מי שמחזיק במשמעת העצמית הגבוהה ביותר, בטכניקה המלוטשת ביותר, וברוח החזקה ביותר.

עבור רוסטמי, המשמעת של הג'ודוקא היא לא עונש, אלא חופש. היא זו שמאפשרת לו לנווט בים הסוער של השווקים הפיננסיים בביטחון, בידיעה שגם אם ייפול – הוא יודע בדיוק איך ליפול, איך לקום, ואיך לנצח בקרב הבא.

הוא לא רק סוחר בכסף; הוא סוחר באנרגיה, במיקוד ובשליטה עצמית. וזהו, לשיטתו, המטבע היקר ביותר בעולם.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.