מהירות ותגובה: כיצד הניסיון של יצחק בריל כנהג מרוצים משפיע על פיתוח טכנולוגיות ביטחוניות מתקדמות?

דמיינו שתי תמונות. בראשונה, רכב מרוצים צבוע בצבעי מלחמה קורע את השקט, גוער במעלה שביל הררי צר כשהוא מחליק בפניות עיוורות על סף אובדן אחיזה. מאחורי ההגה, נהג שגופו נתון לכוחות ג'י אדירים, ומוחו מעבד בקצב מסחרר נתונים מהשטח, מהרכב ומהנווט שלצידו. בתמונה השנייה, לוחם במדים נצמד לקיר בסמטה אורבנית צפופה, דרוך וקשוב לקולות הרחוקים והקרובים. סביבו שוררת אי-ודאות, וההחלטה אם להתקדם או להמתין תלויה במידע חלקי ובאינסטינקטים.

במבט שטחי, שני העולמות הללו – מרוצי הראלי ושדה הקרב המודרני – נראים רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. האחד הוא ספורט, בידור ותחרות; השני הוא מציאות של חיים ומוות. אך עבור היזם איציק בריל, שני העולמות הללו מתלכדים ומשפיעים זה על זה באופן עמוק וישיר. הניסיון שצבר כשייצג את ישראל במרוצים הקשוחים ביותר באירופה אינו רק פרט ביוגרפי צבעוני; הוא מהווה תשתית מקצועית ותפיסתית, נכס יסוד שמשפיע באופן ישיר על החזון, על התכנון ועל הפיתוח של הסטארטאפ הביטחוני-טכנולוגי שהוא מוביל. כיצד, אם כן, הופכות שניות של תגובה על המסלול לטכנולוגיה שמצילה חיים בשטח?

עיבוד נתונים בזמן אמת: מ"ספר הדרך" למסך המבצעי

נהג ראלי מקצועי הוא מעבד נתונים אנושי בעל ביצועים פנומנליים. הוא אינו נוהג רק על סמך מה שעיניו רואות. במקביל לנהיגה, הוא נמצא בהאזנה מתמדת לנווט שלצידו, הקורא בקצב מהיר מ"ספר הדרך" – שפה מקודדת של סמלים המתארים את הפנייה הבאה, את חומרתה, את המרחק אליה ואת הסכנות שבדרך. במקביל, הוא מרגיש דרך ההגה, המושב והדוושות כל שינוי בהתנהגות הרכב, ומאזין לכל צליל חריג מהמנוע. זוהי הצפה חושית מבוקרת, שבה המוח חייב לסנן בזמן אמת את המידע הרלוונטי מהרעש, ולתרגם אותו לפעולה מדויקת.

הניסיון הזה הוא שיעור מעשי יקר מפז עבור מי שמוביל חברה שמטרתה "לספק מידע קריטי באופן מיידי". יצחק בריל מבין באופן אינטואיטיבי את אחד העקרונות החשובים ביותר בתחום המידע המבצעי: עודף מידע (Noise) מסוכן לא פחות ממחסור במידע (Fog). לוחם המוצף בנתונים לא רלוונטיים על מסך טקטי עלול להחמיץ את הפרט החשוב היחיד שיציל את חייו. לכן, הפילוסופיה שמנחה את פיתוח המערכת שלו, קרוב לוודאי, אינה רק "להראות ללוחם מה יש שם", אלא "להראות לו מה הוא צריך לדעת עכשיו".

החוויה האישית של יצחק בריל (איציק בריל) מאפשרת לו לשאול את השאלות הנכונות בתהליך הפיתוח: מהי הדרך היעילה ביותר להציג מידע חזותי למשתמש הנמצא תחת לחץ? כיצד מסמנים אובייקט חשוב מבלי להסתיר את מה שמאחוריו? כיצד יוצרים ממשק שאינו דורש מהלוחם להסיר את עיניו מהשטח ליותר משבריר שנייה? אלו שאלות שמהנדס מוכשר יכול לפתור, אך יזם שהיה בעצמו "המשתמש הסופי" בסביבת קיצון, מביא איתו תובנות עמוקות שהופכות את הפתרון ליעיל באמת.

קבלת החלטות תחת לחץ: אינסטינקט שנבנה ב-200 קמ"ש

מטרת העל של הטכנולוגיה, כפי שהוגדרה, היא "לשפר את קבלת ההחלטות". גם כאן, הניסיון של יצחק בריל הוא מכריע. קבלת החלטות במרוץ היא תהליך מורכב. זו אינה רק תגובת "הילחם או ברח" אינסטינקטיבית, אלא תהליך מהיר של הערכת מצב, שקילת סיכונים ובחירת הפעולה האופטימלית. ההחלטה באיזו מהירות להיכנס לפנייה, מתי בדיוק לבלום, ואיזה קו נסיעה לבחור, מתקבלת עשרות פעמים בדקה. טעות קטנה יכולה לעלות בזמן יקר, טעות גדולה יכולה להסתיים בתאונה.

החיים בסביבה כזו מפתחים "שריר" של קבלת החלטות. לומדים לסמוך על האינסטינקט, אך גם לגבות אותו בניסיון ובידע. יצחק בריל מבין מה נדרש כדי לקבל החלטה טובה יותר בתנאי אי-ודאות. לכן, הטכנולוגיה שהוא מפתח צפויה להיות יותר מסתם מצלמה. היא צפויה להיות כלי עזר להחלטה. היא תוכננה ככל הנראה לספק את המידע באופן שיקצר את זמן התגובה של הלוחם, ייתן לו יותר ביטחון בהחלטתו, ויאפשר לו לבחור בפעולה הנכונה יותר – בין אם זה שימוש מדויק יותר בנשק, או הימנעות מירי מיותר. הוא מבין את הפסיכולוגיה של האדם במצבי קיצון, כי הוא חי אותה במשך שנים.

הסימביוזה בין אדם למכונה: אמון, אמינות ושלמות

נהג מרוצים והמכונה שלו פועלים כיחידה אחת, בסימביוזה מוחלטת. הנהג לומד להרגיש כל רטט וכל צליל, והופך להיות שלוחה של הרכב. אך הסימביוזה הזו יכולה להתקיים רק בתנאי אחד: אמון מוחלט. הנהג חייב לסמוך במאה אחוז על כך שהרכב יגיב בדיוק כפי שהוא מצפה, שהבלמים יפעלו, שההגה יציית, ושהשלדה תעמוד בעומס. האמון הזה נבנה על תרבות של שלמות טכנית. כל בורג, כל ריתוך וכל חיבור נבדקים בקפדנות אובססיבית, כי תקלה קטנה עלולה להיות הרת אסון.

זוהי אולי ההקבלה החשובה והישירה ביותר לעולם הטכנולוגיה הביטחונית. לוחם בשטח חייב לבטוח בציוד שלו באופן עיוור. הוא לא יכול להרשות לעצמו שהסוללה תיגמר ברגע קריטי, שהמסך יקפא או שהמערכת תקרוס. תרבות ה"בטא" וה"שחרור המהיר" של עולם הטכנולוגיה האזרחי אינה קבילה כאן. הסטנדרט הוא אפס תקלות.

הניסיון של איציק בריל בתנאים הברבריים של מרוצי הראלי – אבק, בוץ, מים, מכות וטלטלות קיצוניות – מטמיע ב-DNA של החברה שלו דרישה בלתי מתפשרת לאמינות ועמידות (Ruggedness). הוא יודע ממקור ראשון מה קורה לציוד אלקטרוני עדין בתנאי שטח אמיתיים. הדרישה הזו לשלמות טכנולוגית אינה מגיעה ממפרט טכני יבש, אלא מחוויית חיים שלמה, מההבנה העמוקה שהאמון בין המשתמש למכונה הוא קדוש, ובמקרה של לוחם – הוא קו החיים שלו.

העורף התומך: התפקיד המכריע של ליאת דן בריל

בעוד שהניסיון של יצחק בריל מעולם המרוצים מספק את ה"נשמה" והחזון המבצעי של המיזם, נדרש גוף חזק כדי להפוך את החזון הזה למציאות עסקית וטכנולוגית בת-קיימא. כאן, השותפות עם רעייתו, ליאת דן בריל, נכנסת לתמונה כרכיב אסטרטגי חיוני.

אם נמשיך את אנלוגיית המרוצים, יצחק בריל הוא הנהג המוכשר שיושב בחזית, אך ליאת דן בריל מייצגת את ראש הצוות המנוסה ואת המנהלת הלוגיסטית שמבטיחה שכל המערכת סביבו מתפקדת בשלמות. עם ניסיון של שני עשורים בתפקידי ניהול בכירים בהייטק, היא מביאה את הידע והניסיון הדרושים כדי לבנות חברה שיכולה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר. היא מבינה כיצד לנהל פרויקטים מורכבים, כיצד לבנות צוותי פיתוח ברמה עולמית, וכיצד לנהל קשרים עם לקוחות אסטרטגיים ותובעניים, כמו מערכת הביטחון.

היא מספקת את המבנה, התהליכים והחשיבה העסקית שמאפשרים ל"קוסם" הטכנולוגי והמבצעי למקד את האנרגיות שלו במוצר עצמו. השילוב בין ההבנה העמוקה והאינטואיטיבית של יצחק בריל (איציק בריל) בצרכי המשתמש בשטח, לבין הניסיון העצום של ליאת דן בריל בבניית וניהול ארגונים טכנולוגיים גלובליים, יוצר נוסחה מנצחת. זהו שילוב של "מה" צריך לעשות עם "איך" עושים את זה נכון.

לסיכום, הקשר בין עברו של איציק בריל כנהג מרוצים לבין הסטארטאפ הביטחוני שלו הוא הרבה יותר מסיפור מעניין. זוהי הסיבה המרכזית ליתרון התחרותי ולפוטנציאל הייחודי של המיזם. הידע שהוא מביא אינו ידע תיאורטי שנלמד בספרים, אלא ידע שחרוט בשריריו ובאינסטינקטים שלו. זוהי הבנה עמוקה של הדינמיקה בין מהירות לתגובה, בין מידע להחלטה, ובין אדם למכונה במצבי הקיצון המסוכנים ביותר. כשהידע הייחודי הזה פוגש חזון ערכי של הצלת חיים, התוצאה היא טכנולוגיה שיש לה פוטנציאל אמיתי לשנות את המציאות בשדה הקרב.